חסר בהורמון גדילה

כיצד ישנו חסר בהורמון גדילה?

ראשית, ישנו את הגורם ההורמונאלי המוכר ביותר להתפתחות בעיית גדילה אצל הילד הוא מצב הנקרא GHD (כלומר: Growth Hormone Deficiency או "חוסר בהורמון גדילה").

זהו מצב מולד או נרכש, שבו בלוטת יותרת המוח מפרישה רמות נמוכות מדי של הורמון גדילה. במקרה כזה, כמות השליחים הכימיים שאמורים לפקוד על לוחיות הגדילה של העצמות ועל תאי הגוף לגדול היא פשוט קטנה מדי – וכך הילד לא גדל מספיק.

אולם, לצד חוסר בהורמון גדילה קיימים מצבים נוספים, שעלולים לעכב ולהאט את הגדילה:
לידה במשקל נמוך לגיל ההריון – תינוק שנולד במשקל או באורך נמוכים לשבוע ההריון בזמן הלידה, המצב נקרא SGA או Small for Gestational Age בז'רגון הרפואי.

תת-פעילות של בלוטת התריס (בשפה המקצועית: היפותירואידיזם או hypothyroidism).
בעיות כרומוזומליות, ובראשן תסמונת טרנר (Turner Syndrome) ותסמונות גנטיות (לא כרומוזומליות) כגון פרדר-וילי (PWS) Prader-Willi Syndrome
.
מחלת כליות משמעותית, ובעיקר אי-ספיקת כליות כרונית (CRF). Chronic Renal Failure.
ליקוי בהפרשת הורמוני המין (אסטרוגן אצל בנות; טסטוסטרון אצל בנים.

כיצד ניתן לאבחן חסר בהורמון גדילה?

הבדיקות לאבחון הבעיה נעשות במרפאת הרופא או בבית החולים, והן מתבצעות באמצעות מתן זריקות ובדיקות דם.

כדי להעריך את מלאי הורמון הגדילה, יש לבצע תבחין גירוי של הורמון הגדילה, המסייע לרופא לבדוק, אם גוף הילד הנבדק מייצר כמות מספקת של הורמון הגדילה.

"תבחין גירוי" היא בדיקה שבה מוזרק לילד חומר שמטרתו לגרום להפרשה של הורמון הגדילה באופן מלאכותי. היות שזהו חומר ש"מעודד" את הפרשת ההורמון , הרופאים יכולים לראות בנקל, האם מופרש מעט מדי ממנו.
המבחן מתבצע במשך כמה שעות, בבוקר, בצום, ובמהלכו נלקחות דגימות דם מהילד כמה פעמים.
קיימים כמה סוגים של תבחינים לגירוי הורמון גדילה (אבחנה של חסר בהורמון מחייבת הוכחה בשני מבחנים שונים). העיקריים שבהם כוללים קלונידין (טבליה שניתנת בבליעה); ארגינין (חומצת אמינו שניתנת לווריד); וגלוקגון (זריקה שניתנת אל השריר).

קיימים גם מבחנים נוספים, שלעתים מתבצעים בהמשך, כדי לדייק עוד יותר את האבחנה: ITT (תנגודת לאינסולין – משרים על הילד היפוגליקמיה ובודקים האם הדבר העלה את רמת הורמון הגדילה); ו- IGF-1 (מצביע על רמות הורמון גדילה נמוכות במצב של חוסר חמור).